הורות יצירתית שמאמינה בילדים

לא פשוט בתקופה של היום לגדל אותם ולזכור תוך כדי, להנות מכל רגע. אם עוצרים רגע ונזכרים שהם בעצם הכי חשובים ושהם גדלים כל כך מהר נבין שיש להתענג על כל רגע. ילדיסקו- הבלוג הכי שובב בסביבה מנסה לשנן לעצמו ולכם את זה בדיוק. יצירה, השראה, רעיונות והמלצות שיעשו לכם את ההבדל.



יום רביעי, 1 בפברואר 2017

ילד העץ - נותנים לעצים פנים (רשומת ט"ו בשבט בהחלט)


ט"ו בשבט, חג צנוע שכזה אשר לא משבש לכולנו את הסינופסות מרב בישולים והערכויות, אפשר לסגור את הענינים בכמה פירות יבשים, ככה כמו שהם או להתפרע בהשקעה ולעשות עוגה או עוגיות המשלבות את המיובשימים למיניהם. אבל באמת באמת, במקור זה חג פונקציונאלי שנועד לעשות סדר בעניני שמיטה, מעשר וכדומה. אחר כך היתה פה התיישבות בארץ חדשה והצעירה שלנו והחג קיבל את אדרת הנטיעות -יאללה גם טוב. אבל מה שיפה בחג הזה, זה ההיבט הרוחני שבו. כזה שמקשר בין אדם ואדמה, בין עץ ואדם. איך שאנחנו ממש כמו עץ, מהותנו לצמוח, לתת פירות, להכות שורשים, ולהנות מהרוח ומהעוברים בדרכנו.

בהשראת שירה של שלומית כהן אסיף - איש העץ, עלה לי רעיון, לתת פנים לעצים, כך יצא שיצאנו לדרך, עם מעט חיימר, עלים, בלוטים ופרחים שאספנו, ויחד, יאיר ואני הוספנו לכמה עצים בשכונה פנים. יצאנו מוקסמים.

אם תרצו להראות לילדים טעימה על עצים מיוחדים גדולים, זקנים ומרשימים
או קצת מידע על חג טו בשבט


[מרוב חלודה בבלוג, האצבעות שלי לא מאמינות שקורה הנס ומוקלדת לה רשומה פה...]

יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

מסיבת סתיו - יום הולדת 8 לליה



חגיגות הסתיו נפתחות אצלנו עם הינתן האות - יום הולדתה של ליה. והשנה יצאנו מקונכיית ה'רק בנות' וזו היתה יום הולדת ראשונה עם כל ילדי הכיתה, יחד עם חברה נוספת. הנושא: מסיבת יער סתווית(ומסתורית), המיקום: פארק. תוצאה סופית: כיף והנאה כלל מערכתית. אז מה היה לנו שם:


 

הזמנה
כידוע, אין אין אין חגיגה בלי הזמנה שווה. חלק מהכיף זה האתגר להביא רעיון כייפי להזמנה ואז לבצע יחד עם ליה. השנה עיצבתי הזמנה שאפשר לקפל מנייר A4 רגיל למעין ספרון, ואז ברוח העניין המסתורי והסתווי היה צריך לגרד את עלוות העלים של העץ בכדי לחשוף את פרטי המסיבה. ליה צבעה, עזרה להכין את החלק המתגרד, להדביק, להוסיף מטבעות לגירוד וכמובן לחלק יחד עם חברתה.

אוכל
שולחן Custumize Your Cupcake - שזה רעיון מצויין כי גם הילדים נהנים לעילא וגם האמהות לא טורחות בקישוטים. [במאמר מוסגר אוסיף ואומר, ששמעתי מכמה ילדים שאחד ההיילטים של החיים זה קצפת דוח מהמיכל אל הפה.] כל ענין השולחן קאפקייק בהתאמה אישית הוא שוס איך שלא נהפוך את זה. פחות כאב ראש לאמהות (על קישוטים דיברנו, אבל לכי סחבי ערימת קאפקייק יפי בלורית בשלמותם מיעד בית ליעד פארק. בעעע) וילדים מבסוטים אש. אז פשוט קנינו קצפות במכלים, שלל קישוטים ואפינו מלאן קאפקייקס וניל ושוקולד. ה-צ-ל-ח-ה. ולחשוב שכל זה החל בכלל מעצלות.

את כל הקרנבל קאפקייק תגברנו בשולחן חטיפים - מלוחים ומתוקים פלוס שולחן נפרד לשתיה: מיץ פטל ובקבוקי מים, בסוף גם הוזמנו פיצות, שכנראה אפשר היה גם בלעדיהן.




פעילות
הפעילות היתה מוצלחת ומהנה ושילבה  בהתחלה סיפור חצי מומחז, שקשר את הדברים ונתן רקע לעלילה המתפתחת. לאחר מכן עברו לפרקטיקה שכללה חלוקה למחנות (בנים אבירים-לוחמים ובנות פיות יער לוחמות) עם משימה. הילדים רצו, זחלו, התאמנו, צחקו, שולהבו, קצת הופחדו ובעיקר נהנו מהביחד ומהזדמנות להיות בעולם של דמיון וכיף. כל זה תודות לצוות היער הקסום שעשה יופי של עבודה.

קישוטים 
דקורציה היא עניין של אהבה, יחד עם זאת היה לנו מעט חשק להשתגע ועוד יותר מעט זמן בידנו. מרגע סיום הלימודים ועד תחילת המסיבה היה לנו פרק זמן של שעתיים פלוס. לכן עשינו את הדבר המוצלח ביותר בעיני: קשירת סרטים שמתבדרים ברוח ועושים ת'עבודה נפלא יחד עם קשירה של פרחי נייר משי גדולים אל גזעי עצים בכמה נקודות מועטות אך אסטרטגיות. בשטח כל כך גדול כמו פארק כדאי תמיד להיות ממוקדים- להתרכז באזור מסויים ולהכניס אווירה אליו, אחרת הולך הכל לאיבוד בשטח כה גדול.

פטריות שהכנו מקרטון (קורנפלקס) היו סמני דרך אל המסיבה מהחנייה. שוב הגמדים החרוצים בפעולה...





באהבה
אפרת

יום חמישי, 25 בספטמבר 2014

סתיו - סיפור על הכוכב הסודי של עץ התפוח



סתיו. מבחינתי הוא סמן השינוי הגדול. יש רוח אחרת שנושבת, האוויר משתנה לגמרי, גם אני משתנה. כשלמדתי להקשיב גם לעצמי קצת יותר, הבחנתי בשינוי שמתחולל, השינוי קורה לא במודע, במחובר למה שקורה בטבע. פעם פחדתי מהשינוי, מהסתיו, כי בואו סימן את סוף הקיץ שאני כל כך אוהבת. אבל השנים מעגלות פינות בבנאדם, ואני למדתי לאהוב אותו, אפילו מאוד. כי הוא מגליש אותי בעדינות אל החורף (שגם איתו אני בהליכי גישור) מצית את תחילת החום הפנימי שכה זקוקים לו כשהכל בחוץ מתקרר. ועכשיו כשמתחילים להפנות דברים פנימה, שמים את תענוגות הקיץ והחופש התזזיתי על המדף, אפשר להתחיל דברים אחרים, חדשים, מרגשים מסוג אחר.

ובאמת כמו קסם סתיו שכזה, פתאום בבת אחת התפוצצו זיקוקי דינור של עשייה יצירתית, מתחשק לי הכל: לצבוע, להמציא, לגזור, לארוג, לכתוב, לשרבט לתפור.



לכבוד השנה החדשה כתבתי לליה ויאיר סיפור- הכוכב הסודי של עץ התפוח.  הסיפור מבוסס על סיפור שמסופר לכבוד הסתיו ומקורו אינו ידוע. לקחתי את הסיפור והוא עבר שינוי בהתאם למה שרציתי להעביר. זה סיפור על גדילה וצמיחה, על התגברות על מה שבדרך, ועל כך שהדרך עוזרת בעיצוב וחישול האני שלך. וגם על גילוי קטן שבא בסוף, שהכוח והיכולת הם תמיד טמונים בך, צריך להאמין ולצמוח. אז חשבתי לחלוק אותו אתכם, מקווה שתהנו ממנו. שתהיה שנה נפלאה, שהכוכב הפנימי שלכם יזהר תמיד.


כמובן שאפשר לתמוך את הסיפור בעשייה. אפשר לעשות הדפסי תפוח ואיתם להכין כרטיסי ברכה, או להדפיס על בד ולהכין מפיות קטנות (טוב לשלוח בתיק האוכל + ריקמה של שם הילד).



יום שבת, 12 באפריל 2014

אגוזים (memory game for kids)






אגוזים הם מתנה נהדרת של טבע. פשוט אוצר! אצלנו אוכלים אותם בהנאה כל השנה, כאשר הפקאן הוא הטוען לכתר הרשמי בביתנו. פסח הוא מעשה  גם חג אגוזים בהסוואה!

מה עושים לכבוד חג האגוזים עם הילדים?
1. מפצחים ומקלפים כי זו פעילות מוטורית נהדרת לידיים קטנות, מה גם ששכרה בצידה.
2. מכינים משה בתיבה מקליפת אגוז וחרוז עץ
3. מספרים את סיפור "מעשה באגוז הזהב"- לוין קיפניס, "מעשה בשלושה אגוזים" - לאה גולדברג
4. מכינים דמויות אנשים מאגוזים
5. מכינים מתנות לחג, שקיקי בד או נייר עם אגוזים.
6.מכינים חרוסת ביחד מתמרים, צימוקים ואגוזים (נותנים לילדים לכתוש אגוזים עם מכתש ועלי)
6. מכינים ומשחקים במשחק זיכרון מאגוזים.



יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

ניסים ונפלאות (חנוכה)


החורף יגיע רשמית רק בשלהי דצמבר, ואני אשת קיץ שהנני, שמחה על "עונג סתיו" על תקופת ביניים של הסתגלות. זה מאפשר להכרה שלי לקבל בהדרגה את  החורף והקור ואווירת ההתכנסות הפנימית. אבל ימים קצרים רווי חושך כבר יש, ובקצוות היום, בשחר ובערב קריר למדי. ויש  את חנוכה, שהוא חג חורפי מובהק, והוא עוד רגע כאן.

זה חג שאני אוהבת, בשל הטקסיות היפה, האווירה הנהדרת של אור חמים, משפחתיות, תה וסופגניות. אבל גם בשביל המשמעות הרוחנית היפה שבו. וזו הזדמנות נהדרת לדבר עם הילדים קצת בענייני "רוחניות". פחות להתמקד במלחמות ובאויבים מרושעים ויותר בהיבטים חיוביים של נפלאות האמונה, האור והיופי הפנימי שלנו. על כך שזה בסדר להיות מי שאתה, גם אם זה שונה מהרוב, ולהאמין גם בניסים ונפלאות כשצריך. 

בכל שנה נחגג בבית הספר 'מצעד לפידים', שהוא אירוע מקסים שמחזק את תחושת הביחד. נפלא לראות כיצד מקבץ של אורות קטנים- נושאי הלפידים, מתאגדים לאור גדול ומרגש שזורם ברחובות השכונה. בהקשר זה העברתי השבוע, ביחד עם ליה סדנת עששיות בכיתתה- ב 3'. סיפור קצר אודות נסי החג והעברת מסר: שכל אחד מהם הוא אור מיוחד שמכיל בתוכו את כל צבעי העולם. ודווקא עכשיו בתקופה שהטבע מחשיך את העולם, מתכנס פנימה ושומר על כוחותיו עד לבוא האביב והקיץ. וזה בדיוק הזמן לתת לאור הפנימי לזהור החוצה. אם הם יאמינו בעצמם, אם יעניקו אהבה ועזרה לזולת האור שלהם יזרח ויגרש את "החושך" שנקרא בדרכם. ותמיד יהיו כל מיני 'חושכים' סביבנו, אז כדאי שנדע להשתמש באור הפנימי שבנו. ניצחון אפשר להשיג, כמו המכבים, בכוח הרוח, בעוצמה פנימית ובאמונה.  וכמובן בעובדה ששיתוף פעולה ואיחוד כוחות הם אור גדול שזורח למרחק. החג הזה שופע סימבוליזם נהדר, שמספק קרקע פוריה להרבה רעיונות וסיפורים.

מעניין להבחין שחנוכה נחגג בשונה משאר חגי ישראל, בסוף חודש, כשהירח גם הוא חשוך ברובו, רגע לפני שיתמלא שוב ויואר במלאו. וכך החושך שאופף אותנו, מבחינה קוסמית של מחזור הטבע, מגורש על ידי  אור שבא מתוכנו, ומתבטא במנהג המשפחתי של הדלקת נרות. ובתוך כך, מתקבל גם היבט רחב יותר, קהילתי, שמחבר אותנו ככלל. הצבת חנוכיות בסמוך לחלון, כך שניתן לראותן מבחוץ והאור שבפנים (ביתנו וליבנו) מאיר כלפי חוץ ומאיר גם לאחרים את חשכת הליל.

אותו מנהג של הדלקת נרות  קשור במיודענו - פך השמן, אותו פך שמצאו החשמונאים בין הריסות המקדש. והנה ראו איזה פלא, בפך ששרד באורך מסתורי, הייתה כמות שמן מועטה, כל כך מועטה עד שבקושי אפשר היה לעשות בה טיפול אירוודי לכהן בית מקדש אחד. אך זה הספיק בכל זאת להדלקת המנורה שמונה ימים. כשהמסר מצביע על כוחה של אמונה, תקווה ומקום בלב לנס. כי גם כשהכל מסביב שחור ונראה חסר תקווה, והגיון, ובאמת כל שנותר זה לשחרר משהו בנו, ולפנות מקום למשהו אחר. כי תמיד יש שביב תקווה. ואם נאפשר אז ישנה סבירות שנס יוכל להתחולל. כי ניסים קורים! 


באהבה גדולה
אפרת






Related Posts with Thumbnails