עצוב שבמדינה מתוקנת כשלנו רק יוזמה פרטית (מבורכת ונעלה שבאה מתוך הצוות של המוסד) היא זו שדואגת לקדם את טובתם של מי שזקוקים לה באמת. עשו מעשה -
לפרטים נוספים ותרומה.
הנה מה שכותבת אורלי גבע:
שלום חברים,
לפני כשמונה שנים התחלתי לעבוד בבית החולים הפסיכיאטרי "אבארבנל" ומזה כשש שנים אני מטפלת במחלקת הנוער.
המחלקה, בה שוהים כ 25 מטופלים היא מהקשות והמאתגרות בארץ.
נערים ונערות בגילאי 13-21, אשר חוו משברים קשים בגיל ההתבגרות שגרמו לפגיעה נפשית קשה.
ילדים ללא סביבה תומכת, בד"כ ממשפחות מפורקות ולא מתפקדות ואין מי שיכיל, אין מי שיתמוך, אין בית. כך הם מגיעים אלינו למחלקה.
3 דקות מנתיבי איילון, בלב גוש דן, אנחנו מטפלים בהם בתנאים לא תנאים ומנסים להחזיר אותם לחיים. להחזיר להם את הרצון לחיות. לתת תקווה.
אנו עושים זאת במבנה מט לנפול שנבנה בשנות החמישים, על רצפות שוקעות,בין קירות סדוקים ומתקלפים ותחת גגות אסבסט מתפוררים שמזמן הוצאו אל מחוץ לחוק. אבל אנחנו, אנשי הצוות, חוזרים בסופו של יום הביתה. למקלחת חמה, למיטה רכה ולבית חם בחורף. הנערים שלנו לא.
אין מקלחת בסיסית, אין מיטה ראויה להניח את הראש, אין מטבח סביר, אין מרחב מחייה שקרוב להיות נורמאלי.
אבארבנל הינו מוסד ממשלתי השייך למשרד הבריאות. בקשות, מכתבים ודרישות אין ספור לא הביאו לפתרון. הפקידים באים, הפקידים הולכים, ואיתם הפוליטיקאים.
אנו, אנשי הצוות החלטנו שלא עוד ואנו עושים מעשה. אנו נשפץ את המבנה בעצמנו וניצור בו תנאי מחייה נאותים.
כן, הוא ישאר מבנה ישן, אבל יהיו בו מקלחות וחדרי שרותים המאפשרים פרטיות, הוא יהיה צבוע ומטופח והחדרים יהיו ראויים למגורים,
עם מיטה מזרון ומצעים עם וילון, תמונה ופרח.
אנחנו נחושים להפוך את המחלקה לבית שמאפשר החלמה. בית שניתן לרפא בו את הנפש הפצועה.בית חם.
אנחנו צריכים את עזרתכם במימונו ויישומו של הפרוייקט.
ב31 למאי אנחנו עורכים ערב התרמה בו יופיעו בהתנדבות רמי קליינשטיין ומרינה מקסימילאן בלומין. רצ"ב הזמנה ואשמח לראותכם.
ניתן לתרום גם באמצעות הטלפון, לפני הארוע ואחריו וכל תרומה, קטנה כגדולה, תתקבל בברכה. הפרטים מופיעים בהזמנה.
אני מודה לכם ומקווה שתקחו חלק בפרוייקט, אשמח גם אם תוכלו להעביר את זה הלאה.
שלכם,
אורלי גבע
רשומות
