10 שנים זה הרבה זמן, בייחוד בשנות כלב. לפני קצת יותר מ-10 שנים, גררתי את ג'ייק לשינקין, רק התחלנו להיות זוג, הכל עוד לפנינו והעתיד זוהר. "אני חייבת מגפיים" הכרזתי. ושם באותו יום אביבי, במקום מגפים חזרנו מצויידים בכלב שחור כפחם, מבריק פרווה, וחמוד שבא להתפוצץ. חצי לברדור, חצי רודזי'אן רידג'בק, שגדל להיות כלב חתיך ומלא הדר, עצל, חביב, טוב לב, גרגרן עם פס על הגב וסופר חכם. היו עליות, היו מורדות, הרבה כדורי שער התגלגלו על הרצפה ולא מעט זוגות נעלים (וספרים, משקפים, טלפון נייד , דיסקים ו...) נלעסו.
ביום ראשון 11 ליולי 2010 בשעה שתיים עשרה נפרדנו. לא קל להבין, לא קל לתפוס את המחשבה, והלב מתכווץ למראה סימני נוכחותו שנותרו מאחור. סימנים פיזיים, "טכניים": קערת אוכל, רצועה, שערות עקשניות על שרוול של בגד. ואני עדיין מסרבת להשליך אל הפח את שאריות האוכל בתום הארוחות ואוספת אותן עבורו ואז נזכרת.... כוחו של הרגל. עצוב לנו.
קאי במהלך "מבצע וניל" - ליה לא מודעת לתרגיל שמתחולל מתחת לאפה
ומעדן הוניל שעוד רגע ישנורר במחטף אמיץ על ידי קאי
רשומות
יהי זכרו ברוך. עצוב להפרד מבן משפחה.
השבמחקליבי איתך. לא קל להיפרד מחיית מחמד אהובה.
השבמחקאוי מתוקה! ריגשת אותי! תנחומים (עלובים) אפשר למצוא בזה שהיו לו חיים יפים אצל משפחה אוהבת (וזה בכלל לא מובן מאליו)..עצוב
השבמחקאוייייייייייייי
השבמחקהוא נראה מדהים ובטח היה כלב משגע
מזדהה מאוד
נילי
אכן עצוב, הצטערתי לשמוע ):
השבמחקאני משתתפת בצער העמוק שלכם.
השבמחקכל מי שאי פעם גידל או מגדל בעל חיים יודע שזהו בן משפחה לכל דבר וצער הפרידה ממנו רב.
צר לי מאוד. כלב אהוב הוא בן משפחה לכל דבר, לבי אתכם.
השבמחקגרמת לי להזיל דמעה...זה נורא עצוב :(
השבמחקיש לנו כלב כבר 5 שנים והוא כמו תינוק, אני לא רוצה לחשוב על זה שהוא לא יהיה איתנו...
ליבי איתך.
יקירתי, הוא באמת נראה מלך, מקווה שהוקל לו עכשיו, כמה קשה לאבד חבר...
השבמחקמשתתפת בצערך :-(
השבמחקלצערי אני מכירה את הכאב והמחנק.
לפחות נשארו לכם הרבה זכרונות וצחוקים משותפים ... חזקו ואימצו!
השבמחקמרגש
השבמחקבמילותיך אפשר לחוש בלחות הדמעות.
התמונה של קאי חזקה. עיניו מדברות.
עצוב, אך זו דרכו עולם שממשיך להתגלגל הלאה
קאי ישאר בספר הזכרונות המשפחתי לתמיד.
תמיד איתכם
עצוב, מכירה את ההרגשה...
השבמחקעצוב מאד זה אבל על בן משפחה אהוב. מאחלת לכם לזכור אותו בכיף ובשמחה!
השבמחקאוי... באמת נשבר הלב...
השבמחקאני מזילה דמעה כאן בשקט.
תחשבו על הכיף שהיה לכם איתו ותשתדלו להתמקד פחות בחוסר שלו בחייכם.
משתתפת בצער... מאוד מבינה ללבך!
השבמחקאני קוראת ובוכה. ועצובה בטירוף. כמה הוא יפה ! והוא איננו.
השבמחקלבי אתך . כלב הוא בן משפחה לכל דבר אחרי כל כך הרבה שנים.
אוהבת.
אני כל-כך מבינה אותך. גם אנחנו נפרדנו מקים (כלבת הזאב המקסימה שלנו) לאחר 11 שנים מאושרות ואוהבות. לא היה אחד שלא הזיל דמעה. הילדים שגדלו לתוך בית עם כלבה, אהבו אותה והיא הייתה חלק מהם. היא חיה אצלנו חיים יפים, טובים ומאושרים. ומההיכרות הוירטואלית שלי איתך אני בטוחה שקאי חווה את אותם החיים אצלכם. חיבוק גדול.
השבמחקנחמץ ליבנו גם אנחנו נפרדנו לפני כמה חודשים מלברדור שחור ומקסים והתמונה והסיפור של קאי גרמו לנו להזדהות מוחלטת אולי ישחק עכשיו עם קים שלנו במחוזות אחרים
השבמחקוואו ריסקת אותי עכשיו לגמרי. גם לי היתה כלבה (מסתבר כפילה של קאי) אחד לאחד!!!! אפילו הקולר.
השבמחקקראו לה שוז וגם היא איננה.
אני מבינה לליבך השבור, אין כמו נשמה של כלב. צר לי...
נורא עצוב, בעיקר כי אני כל כך מבינה :( הכלב שלנו גם זקן מאוד וכבר קשה לו מאוד
השבמחקעצוב וקשה..משתתפת בצערכם.
השבמחקפעם ראשונה כאן.
השבמחקזה הפוסט הראשון שקראתי וככה גרמת לי לדמעות.
לפני חודשיים כמעט ונפרדנו מהכלב שלנו, מאז אני חושבת על זה הרבה מה יהיה עם...
תהיו חזקים.
הפוסט הזה עשה אותי ממש עצובה. זה כאב גדול, כלב הוא חלק מהמשפחה והפרידה היא ממש קשה. עברתי את זה עם כמה כלבבים מראשית ילדותי. כמה חבל שהם הולכים כל כך מהר....
השבמחקמשתתפת בצערך
השבמחקאילנית
נורא נורא עצוב, תהיו חזקים, עברתי את זה כבר 3 פעמים, והכאב לא משתנה. משתתפת בצערכם!!
השבמחקאוי, מאד מצער לשמוע. משתתפת בצערך,מבינה ללבך!
השבמחקאוי כמה עצוב.....שולחת חיבוקים וחיזוקים חיוביים אם זה קצת מנחם....
השבמחקממש עצוב איך שהם נעלמים לנו כל כך מהר.. לוק שלי בן 5, והזמן עובר כל כך מהר.. אני פשוט מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי.. למרות שזה לא קל..
השבמחקתמיד תזכרו את הרגעים הקסומים שהיו לכם יחד - ונראה שהיו לכם הרבה כאלו!
וכשתהיו מוכנים, אולי פעם תוכלו להציל כלב אחר...
אוף, כל כך עצוב.. וכל כך מוכר לי
השבמחקלפני שנתיים וחצי גם אני איבדתי את הכלבה שלי.
אני כל כך מזדהה, עם הקושי לראות את הקולר והצלחת והשטיחון הקטן שלהם, מונחים במקומם הקבוע וממתינים לשובם הביתה :(
ולשמור טיפה שאריות בשבילה בסוף הארוחה, לשרוק לה כדי שתבוא לזלול... ולהזכר שהיא כבר לא איתי יותר :(
כל כך קשה לאבד בן משפחה כזה. תנחומי