הורות יצירתית שמאמינה בילדים

לא פשוט בתקופה של היום לגדל אותם ולזכור תוך כדי, להנות מכל רגע. אם עוצרים רגע ונזכרים שהם בעצם הכי חשובים ושהם גדלים כל כך מהר נבין שיש להתענג על כל רגע. ילדיסקו- הבלוג הכי שובב בסביבה מנסה לשנן לעצמו ולכם את זה בדיוק. יצירה, השראה, רעיונות והמלצות שיעשו לכם את ההבדל.



יום חמישי, 6 בינואר 2011

רשומה חורפית ונוסטלגיה - מרינו מהתחלה ועד הסוף (birthday present for Yair)



יאיר החתיך גדל, הוא ממש ענקי, בן שנה. רץ, רוקד, הוא שובב בקנה מידה בינלאומי. השובבות מרוחה לו טוב טוב על הפנים, כל מי שרואה- ישר מזהה. לא להאמין שלפני שנה ילדתי אותו, צירים, לידה קיסרית (שוב), נוסעים בגשם הביתה, זוג הורים עם תינוק חדש, ארוז היטב נגד הקור של דצמבר. ממש לא להאמין.

אומרים שהילד השני מגדל את עצמו. אין מה לומר, אכן מדובר בהורות שונה מזו של הסבב הראשון. נינוחות, שלא לומר אדישות לדברים שבתינוק הראשון היית נחרד ומזדעזע מהם. וישנה גם היכולת להנות יותר מתהליך הגדילה, מהחוויה ולהתמוגג מהשינויים מתוך מקום אחר. פריביליגיה של סבב שני. ממש אפטר בייבי.

{מעבר מהגיגי הורות לפרקטיקה מעשית}

אפודות סרוגות מסבתא כבר יש לו לחתיך, אבל לכבוד יום ההולדת הראשון שלו, הוא קיבל אפודת מתנה מיוחדת במיוחד. כי סבתא שלו, שהיא אישה מוכשרת שאין לתאר, רבת יכולות ומעללים היא גם בין היתר מומחית לטווית צמר וסריגתו. והשנה היא החליטה לעשות קאמבק אל הצמר, שהיה חלק מחייה שנים רבות. ומבחינתי יש כאן סגירת מעגל סנטימנטלית.

אמא שלי לימדה את עצמה לסרוג, ועסקה בסריגת ועיצוב סוודרים כעבודה שנייה, נוספת, בלילות, כדי להוסיף לתזרים המזומנים המשפחתי. בתור ילדה, אני זוכרת סירי ענק בהם הייתה צובעת את צמר המרינו, את פלך העץ בו טוותה את חוטי הצמר במיומנות וירטואוזית מדהימה. ואז בעזרת צמד מסרגות מתוך המבחר העצום שלה, הייתה סורגת סוודר מלא שיק. אמא שלי, אי שם בשנות ה-70 הייתה מעצבת בצמר, ומייצרת סוודרים מיוחדים ויפהייפיים בעבודת יד מא' ועד ת'. היום אני יודעת להעריך את זה.

קצת צילומי היסטורייה:


אמא ואני מדגמנות את קולקציית חורף 1980

מואה, דוגמנית הבית

ועכשיו, במיוחד לרגל המאורע, היא הוציאה שוב את הפלך, טוותה מצמר טבעי 100% שהגיע במיוחד מניו-זילנד לפני המון שנים, חוטים דקיקים של אהבה. ומשם הדרך לאפודה נסללה בבטחה. יד אמן של סבתא אוהבת. מדהים לראות את הילד שלי, הנכד שלה, מתהדר באפודה מגניבה שנעשתה במיוחד בשבילו, ממש כמו שפעם היתה לי ....


על הרצפה, המצב "הגולמי" של צמר המרינו, בתהליך טוייתו לכדי חוטי צמר דקיקים

אין צילום של אפודה+ דוגמן הבית. הדוגמן ישן, חולה ובאופן כללי מסרב לשתף פעולה בשביל פחות מ- 10,000$ ליום צילומים. מקווה לצילום משותף בקרוב.
שלכם, אפרת.

3 תגובות:

  1. מעולה!
    ומדהים שהקטנציק שלך כבר הולך :)
    (כי גם תובל השני שלי הלך בגיל שנה חחח)
    שלי בקושי מזיז את התוחייס
    ככה זה שלישי, זה כמו לחזור לראשון
    מפונק שחבל"ז!!!

    השבמחק
  2. בוקר טוב, פוסט מקסים! מזל טוב לשנה..איזה גיל מתוק! החזרת אותי אחורה לאמא שלי שסרגה בלי הפסקה, סוודרים(שגדלו בכביסה), צעיפים, אפודות, וכדורי הצמר הצבעוניים היו מתגלגלים אצלנו בכל הבית! שבוע נפלא!

    השבמחק
  3. איזה פוסט מחמם לב. אפשר ממש לחוש את האהבה שהושקעה באפודה הזו דרך התמונות והסיפור.

    השבמחק

Related Posts with Thumbnails