הורות יצירתית שמאמינה בילדים

לא פשוט בתקופה של היום לגדל אותם ולזכור תוך כדי, להנות מכל רגע. אם עוצרים רגע ונזכרים שהם בעצם הכי חשובים ושהם גדלים כל כך מהר נבין שיש להתענג על כל רגע. ילדיסקו- הבלוג הכי שובב בסביבה מנסה לשנן לעצמו ולכם את זה בדיוק. יצירה, השראה, רעיונות והמלצות שיעשו לכם את ההבדל.



יום חמישי, 28 באפריל 2011

איבחון לקויות והפרעות למידה אצל ילדים - דרך אחרת לראות את הדברים (ADHD or a diffrent view)



שני הורוביץ, מתארחת בשנית בילדיסקו עם פוסט מעניין על נושא חם, שנוגע ללקויי למידה והפרעות התנהגות אצל ילדים. היא מציעה דרך נוספת לראות את המציאות, דרך של פתיחות, סבלנות וגמישות מחשבתית, קודם כל, מצידנו ההורים. כי לא כולנו אותו ויש לכבד זאת. אם נצליח להפוך את ה"קושי" למשהו יפה ונאפשר ונעודד חשיבה יצירתית, מקורית, סקרנית ולטפח בילדנו היבטים מבורכים באישיותם נעשה אותם למאושרים. מה אתם חושבים על כך?


הורים, ילדים ואיבחונים

בתקופה האחרונה יותר ויותר ילדים עוברים אבחונים - אבחונים המגדירים אותם כבעלי לקויות והפרעות למיניהן. יותר ויותר ילדים נוטלים תרופות על מנת לטפל בהפרעות ולקויות אלו. ואני שואלת את עצמי: מהו המקור למציאות זו ? ועבור מה? - מהו השיעור שעלינו כהורים וכאנשי חינוך לעבור?

המקור למציאות זו הוא:

1. כשל של מערכת החינוך הקונבנציונאלית בהבנת מהותו של חינוך.

בעוד שבאופן בלתי מודע שואפת מערכת החינוך לצייתנות ועדריות מחשבתית והתנהגותית, מהותו של חינוך היא גילוי הדרך המחשבתית הייחודית של כל ילד וילד.  בעוד שמערכת החינוך הקונבנציונאלית שואפת לציונים גבוהים של תלמידיה, מהותו של חינוך הינה ביטוי הדרך היצירתית של כל ילד וילד לפתרון, ולא הפתרון עצמו.

איך תוכל מורה להורות כל ילד באופן התואם את צרכיו ואת ייחודו, כאשר בראש מעייניה הוא להשקיט את התלמידים, עבור העברת החומר הלימודי? איך יוכל המורה להיות קשוב וסבלני לכל ילד, לפתח דרכי לימוד, חשיבה והסתכלות, כאשר יש שלושים ושישה תלמידים בכיתה?

כך קורה שמערכת החינוך אינה בנויה להכיל ולעכל סטייה, ולו הקטנה ביותר, מהמשבצת הנורמטיבית המקובלת. וכמות ההמלצות לאבחונים הולכת וגדלה.

2. בלבולו של ההורה במהות תפקידו.

אנחנו שואפים שלילדינו יהיה בטחון עצמי גבוה, אך ללא הרף אנו מבקרים ושופטים אותם על מעשיהם והתנהגותם. פעמים כה רבות אנו מחפשים את הילד בחולשותיו ומוכיחים אותו שוב ושוב על כך. אנחנו שואפים שלילדינו יהיה דימוי עצמי גבוה אך אנו לוקחים אותו לאבחון המאבחן אותו כבעל לקות או הפרעה.

ענו לעצמכם - איך אתם הייתם מרגישים עם החותמת של "משהו לא בסדר איתך", מה היה זה עושה לבטחון ולדימוי העצמי שלכם? אנחנו חושבים שאנו אוהבים את ילדינו ללא תנאי, אך אנו ללא הרף מציבים תנאים לבקשותיהם, ופרסים להתנהגותם כרצוננו. אנחנו חושבים שאנו מקבלים את ילדינו ללא תנאי, אך אנו נותנים לו טיפול תרופתי אשר משנה לגמרי את אופיו הייחודי, את נשמתו, את חיותו, אנחנו מנסים לתקנו והרי שלם הוא. אנחנו מאמינים שבלקיחת הילד לאבחון והטיפול בו, אנחנו רוצים את טובת הילד, לעזור לו, שיהיה לו יותר נעים וקל, אך בעצם רצוננו הוא בנוחות וקלות עבורנו. אנחנו כמהים ל"שקט תעשייתי". קצנו בקריאות היומיומיות לכתלי בית הספר בשל התנהגות ילדינו. קצנו ברמת הסבלנות וההכלה שעלינו להשקיע בילדינו ואנו מחפשים מנוס.

ממש כפי שמערכת החינוך שואפת לצייתנות ועדריות מחשבתית והתנהגותית כך גם ההורה, כמובן שבאופן בלתי מודע. כמה קל לנו כאשר ילדינו מצייתים לנו, חושבים ומתנהגים כמונו וכמה קשה לנו כשלא. יותר מכל, אנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים, אך רובנו עייפים וטרודים מדי בכדי להתעניין ולהקשיב ל"מה עושה אותם מאושרים?" או "מה מעציב אותם?"
הזכרות במהות תפקידו של ההורה:

א. אהבו וקבלו את ילדיכם ללא תנאי

זו לא אשמתכם שילדכם כך, ואין זה אומר עליכם מאום. ילדכם הוא אדם בפני עצמו ואינו סוכן המייצג אתכם. יש לו תכונות אופי, רצונות, מניעים, אהבות, דאגות ופחדים משלו – הוא עולם בפני עצמו, נהדר ונפלא מאין כמותו.
תנו לו את החופש להיות מי שהוא - זוהי אהבה אמיתית, זוהי אהבה ללא תנאי.

ב. האמינו בילדיכם ואמרו להם זאת

האמינו ביכולות ובמסוגלות של ילדיכם, סימכו עליהם, בעיקר כאשר הם איבדו את האמון בעצמם. הם זקוקים לזאת מכם כמו אוויר לנשימה. כאשר אתם תאמינו בילדיכם – הם יאמינו בעצמם. בחרו "לשים תחת זכוכית המגדלת" את המתנות שהם מביאים לעולם, את הייחודיות שלהם והוקירו אותם על כך.שימו לב למבטו הגאה של ילד, לנצנוץ בעיניו, למשיכת כתפיו לאחור ולהארכת צווארו, כאשר אומרים לו – "וואו כל הכבוד", "איזה יופי", "איזה ילד בוגר ואחראי אתה"..וכו'



ג. היו נוכחים בחיי ילדיכם, בסקרנות לגביהם, בהקשבה, במבט ובחיבוק.

ולו רק לחצי שעה ביום, שימו את ילדכם במרכז מעיינכם. התעניינו בו: "מה עבר עליו?", "מה אהב?", "ממה פחד?", "איך הרגיש?" "ומה הוא חושב לעשות?", זאת כמובן כשעיניכם מביטות בעיניו, ולא בטלוויזיה או במסך המחשב המרצד.כאשר שימת ליבכם היא עליו ולא במחשבות הטורדניות על עתידכם הכלכלי, וידיכם מחבקות אותו ולא את העיתון, הצלחת שבכיור או הסוודר מקיפול הכביסה.

אני מאמינה גדולה בדיוקו של הייקום – שכל הקורה לנו, קורה לטובה ועבור הצמיחה וההתפתחות שלנו הן כפרטים והן כקבוצה. ולכן שהיתי זמן רב עם השאלות: עבור מה? ומהו השיעור שעלינו כהורים וכאנשי חינוך לעבור? אני תוהה האם הטוב הוא בכך שככל שמערכת החינוך הקונבנציונאלית תמליץ לשלוח יותר ילדים לאבחון, כך תשנה היא את פניה:

יהיו יותר ויותר כיתות קטנות של 12-15 ילדים, העברת החומר הנלמד תהיה באופן חוויתי ורב חושי, תוגש תשומת לב אישית לכל תלמיד, המבחנים ייעשו באופן שונה ואף יפתחו בתי ספר נוספים באור שכזה?
אני תוהה האם הטוב הוא בכך שאין שיעור טוב יותר לחמלה, אמפטיה, הכלה, סבלנות ואהבה, מאשר הורה לילד עם PDD או לילד עם ADHD? ...אינני יודעת, בודאי נדע בבוא הזמן... אך ללא צל של ספק, מציאות זו נועדה לשרת אותנו כבני אדם בייקום מופלא זה.

..וביתי מתחילה להכין את שעורי הבית ותוך כדי..מתחילה בסדרת גלגלונים, עמידות ידיים וראש...ממשיכה בשעורי הבית...ושוב נמשכת לחרק על הקיר והתעסקות עימו.... וכמו בכל פעם שמתעוררת אצלי התנגדות, ומשהו בהתנהגותה מוציא אותי מדעתי, אני מזהה את הסימן - שפּה ממש בנקודה זו, עלי לעשות את העבודה עם עצמי להבנה, לקבלה, לשחרור ולחמלה. כי השינוי בי, יביא את השינוי בתפיסתי את ילדתי.

כילדה חייתי בצילו של הפחד שכאשר לא אתנהג ואחשוב בדרך המסויימת המוקצת לי על ידי הוריי, אסבול מעונשים, ממכות, ואולי אף אשלח לפנימייה.... אחד הערכים החשובים ביותר שהבאתי עימי להורות ולמערכת היחסים שלי עם בנותיי היה ועדיין הוא, ערך החופש.

לתת לילדי את מרחב החופש להיות מי שהוא– לחשוב, להתנהג ולהרגיש באופן הייחודי והמיוחד רק לו, כל עוד אינו פוגע ומסכן את חייו וחיי הסובבים אותו.

...וביתי מסיימת את שעורי הבית שלה תוך כדי ארבעים עמידות ידיים, עשרים עמידות ראש, עשרה גלגלונים...אני קוראת לה להראות לי את אשר הכינה. היא יושבת בחייקי ואני מחבקת אותה ואומרת לה עד כמה אני אוהבת את דרך חשיבתה המקורית והיצירתית............
שלכם באהבה גדולה.
שני הורוביץ, יועצת, מרצה ומאמנת מוסמכת להורים וילדים. מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



קוראי ילדיסקו יוכלו לרכוש את הספר באתר של שני במחיר מיוחד 48 ש"ח במקום 68 ש"ח. לחצו כאן לרכישת הספר במחיר מוזל  

כדי לקבל את ההטבה - נא לציין בשורת "טקסט חופשי" את המילה ילדיסקו

13 תגובות:

  1. יש לי דמעות בעיניים.

    הילדה שתיארת היא בדיוק הילדה שלי.
    לצערי, אנחנו ממש מתאימים לפרופיל ההורים שתיארת...!

    אם כך, מה עליי לעשות?
    האם אין ערך/חשיבות להקננית הרגלי למידה "נכונים"?

    ובנוסף,
    איך בכל זאת מתמודדים עם צורת החינוך הקיימת בבתי הספר? מן הסתם, כל בתי הספר בסביבה הם אותו הדבר ....

    שבת שלום
    קארין

    השבמחק
  2. הבעיה אצלנו היא לחץ מבית הספר - סירבתי לקחת את תלמידת כתה א' שלי לאבחון בדיוק כדי שלא לפגוע בבטחונה העצמי ובמחשבה החופשית שלה וכדי שלא תחשוב ש"משהו איתה לא בסדר" ומאז המורה והפסיכולוגית של בית הספר כועסות עלי וזה יוצא גם על הילדה.
    ומדובר באחד מבתי הספר הטובים ביותר בעיר שלנו מבחינת היחס לתלמיד ולמשפחה. אני יכולה רק לקוות שבכתה ג' תהיה לה מורה נבונה, מבינה ומכילה יותר (לבכורה שלי, שמאובחנת דרך אגב, יש כזו) ושעד אז הנזק יהיה מינימלי ויאוזן עם חיזוקים מבית.

    השבמחק
  3. פוסט בהחלט מעניין, נהנתי לקרוא.
    אך רואה את גאוות ילדיי כאשר מחמיאה להם.
    בשנה שעברה בערב הורים שהתקיים בגן פרטי של בני, כל אמא אמרה משהו על בנה, ואני אמרתי שאני לומדת הרבה מילדיי ומאוד נהנת. חלק מהאמהות הסתכלו אחת על השניה ואז פנו למדריכה ושאלו על מה אני מדברת.
    אני גם מאוד משתדלת לא להבטיח מתנות כדי שהם יעשו משהו. יש לי שני ילדים קטנים, 3.5 ושנתיים, ובאחת הפעמים ביקשתי מבני שיסדר את הצעצועים במקום והוא אמר מה אני אקבל בתמונה, אמרתי לו שאת תודתי ושלא בכל פעם שאבקש משהו צריך להיות פרס. גם תודה שלי על עזרתם וחיבוק וכמובן נשיקה בהחלט מספיקים.

    תודה על פוסט שמזכיר ומרענן.
    ליאת ורסנו

    השבמחק
  4. היי קארין. תודה על תגובתך. מי יודע מהם הרגלי למידה נכונים או לא נכונים? האם יכל להיות שדרך למידה אחת נכונה לאחד והשניה לשני?
    את שואלת מה עלייך לעשות: ובכן בכל פעם שמתעוררת אצלך התנגדות להתנהגות בתך, עבדי על - למוסס אותה ולהחליף רגשות של כעס ועצבים ברגשות חמלה ואמפטיה.
    באם יש לך מסר חשוב וערכי להעביר לביתך, העבירי לה אותו, מתוך הבנה ולא מתוך כעס או תסכול. לשאלתך השניה לגבי בתי הספר - מערכת החינוך הינה מראה לחינוך ההורי. כאשר החינוך ההורי ישתנה, גם החינוך במערכת החינוך ישתנה. בואי נעבוד כל אחד על החינוך שלו, בביתו, נעשה זאת שלם ותואם עבורנו ובכך נשפיע על מעגלים חיצוניים לנו. שלך. שני

    השבמחק
  5. אנונימית יקרה. מחזקת את ידך. איננו יכולים לשלוט בתגובות ובמחשבות "האחר", אך אנו יכולים לשלוט במחשבות ובתגובות שלנו. לכן, חשוב שתהי שלמה עם עצמך, דעי מה נכון ומתאים עבורך ו"לכי עם זה", לא משנה מה יגידו או יעשו האחרים. במידה ואת מרגישה ביחס רע לביתך, הדרך לפתרון הינה שיחה עימם. בקשה להתנהגות אחרת מול ביתך ותזכורת לחשיבות התנהגותם המחנכת. שלך. שני

    השבמחק
  6. קראץתי ,ולא הזדהתי!
    אני נגד תרופות(באופן כולל ,למעט את השימוש בהם למיני' הכרחי) ,אבל לא נגד איבחונים.
    בני בן ה12 אובחן בקיץ האחרון ,ומאז לקושי שלו יש שם (אם לא נאבחן ,הבעיה תעלם??תמהני?)והוא נרגע פלאים ,כי האיבחון הוריד ממנו את התחושה שהוא "טיפש" (בעיני עצמו, תמיד עודדנו אותו,אבל מכיוון שהוא חווה קשיים וכשלונות הוא לא האמין בעצמו)ויש לו קושי ,שעכשיו יודעים איך להתמודד איתו (לא בתרופות, אלא במתן זמן נוסף ,או בהקראה, כי הקושי שפתי)באיבחון גם הסתבר שיש לו יכולות גבוהות מאוד,וזה נתן לו המון כח נפשי, אז בבקשה כדאי לחשוב טוב לפני ששוללים ,משהו באופן גורף.

    השבמחק
  7. אנונימית יקרה
    תודה על תגובתך.
    נקודת המוצא של המאמר הינה האמונה כי הכל קורה לטובה, כמו כן עבור הצמיחה וההתפתחות שלנו כבני אנוש. המאמר מבוסס על שאלה ולא על שלילה: "עבור מה?...מהו השיעור...וכו'".שימי לב שמה שאת אומרת "שהאבחון גרם לו להרגיש" כגון אמון ובטחון עצמי, נוכחות וזמן אישי ("מתן זמן נוסף, הקראה.."- אלו הדברים עליהם אני מדברת כמהות תפקידו של ההורה והמחנך. לכן נקודת מבטך כי מאמר זה "שולל בצורה גורפת איבחונים", הינה שלך והזדמנות עבורך להסתכלות.
    תודה על שהבאת את המקרה האישי שלך ושל בנך, זה חשוב.
    מאחלת לכם המשך הצלחה ואושר
    שני

    השבמחק
  8. תודה על המאמר.
    אני מגדלת את ילדתי לבד, אביה כמעט ואינו נוכח כי הוא גר בחו"ל. אני מקבלת את מה שאת אומרת, ואני עוד לא שם לצערי. הקושי שלי הוא איפה מתחיל החופש של הילד להיות מי שהוא לבין מתן גבולות שמאוד נחוצות. גם לה וגם לי.
    הגבול הוא מטושטש ומאוד חמקמק....מה עושים?

    השבמחק
  9. למדי את עצמך, הקשיבי לעצמך. מה חשוב לך? ולמה? אילו ערכים עומדים מאחור, ומה מניע אותך להגיד "כן" לדבר אחד ו"לא" לשני. קחי לעצמך 10דק' ביום (בהתחלה)בשקט, בדממה לחקירה והתבוננות עצמית, שאלי את עצמך את השאלות הנוקבות ועני לעצמך באותנטיות. הבטחתי לך שכשתעשי זאת, הגבול יהיה מאוד ברור, ממוקד ובהיר. אני מאחלת לך המשך אומץ וגבורה - כי משם את מתנהלת ביום יום, מאחלת לך שלמות, אושר ואהבה עצמית. שני

    השבמחק
  10. ראיתי זאת כעת - עבורכן להשראה
    http://www.youtube.com/watch?v=a1uPf5O-on0
    באהבה. שני

    השבמחק
  11. לא מצאתי איך להגיב לתגובה שלך ,אז פותחת תגובה חדשה!
    שלילה גורפת של איבחונים זה לא אני....זה על סמך מה שכתבת ואני מצרפת פה בהעתק הדבק את המילים שלך!


    תחילת ציטוט דברייך....
    "אנחנו מאמינים שבלקיחת הילד לאבחון והטיפול בו, אנחנו רוצים את טובת הילד, לעזור לו, שיהיה לו יותר נעים וקל, אך בעצם רצוננו הוא בנוחות וקלות עבורנו. אנחנו כמהים ל"שקט תעשייתי". קצנו בקריאות היומיומיות לכתלי בית הספר בשל התנהגות ילדינו. קצנו ברמת הסבלנות וההכלה שעלינו להשקיע בילדינו ואנו מחפשים מנוס."

    השבמחק
  12. תודה על תגובותיכם - קולכם חשוב. קריאתי להורים הינה להתעוררות, לחקירה: "מהיכן אני מונע ומהן השפעות התנהלותי?" ולא אמירה של האם כן לעשות או לאו. הקריאה הינה להפסקה של הליכה עיוורת עם הזרם ולהבנה כי יש בחירות והבחירות בידינו. אני מאמינה בדיוקם של הדברים -שכך היה צריך להיות, כמו כן מאמינה גדולה באנשים - שהם יודעים מה טוב עבורם. בסופו של דבר, כל הדרכים מובילות למקום אחד של קרבה גדולה יותר לאושר ושלמות וכל הדרכים כשרות.
    באהבה. שני

    השבמחק

Related Posts with Thumbnails