ישנם ספרים שהם קלאסיקות בלתי נשכחות, כאלו שכולם מכירים, דורות על גבי דורות קוראים אותם. כאלה הם גד ורן. אם אתם שואלים הו דה הל יז גד ורן? כמובן הם מקס ומוריץ התעלוליסטים של וילהלם בוש שנולדו אי שם ב- 1865. עזבו את העובדה שזה ספר דיי קשה לעיכול ואצלי בבית הוא נקרא תוך כדי עריכה מאסיבית שמאולתרת במקום ובעת הקריאה כדי לעדן את ההקטעים "הקשים לצפייה" (העונש בסוף קצת חמור ומרושע), יחד עם זאת מדובר בספר קונדסות מהולל.
אז איך התגלגל אלי הספר המופלא הזה, שהוא מהדורה רביעית (!) ושמו בישראל בשנת 1945 הוא 'גד ורן - שישה תעלולים של שני שובבים'? - הכל בזכות שכנה אחת חביבה. בצמוד אלי מתגוררת שכנה, שסיימה לאחרונה מאבק משפטי ממושך ומתיש על בית אימה. הבית של האם, עמד, מאז היא נפטרה, 5 שנים ללא כל מגע אדם, כאילו הזמן עצר מלכת.
ערב אחד חזרתי מצעידת ערב (נדירה) ובאופן מפתיע מצאתי את בית האם, שאני רגילה לראותו חשוך ומוגף, עם אור ודלת פתוחה. מצאתי בו את שכנתי שסיפרה בהקלה על סיום המסע המייגע. כעת היא מפנה את בית האם. מכיוון שהיא מכירה את החיבה שלי "לפעם" הוזמנתי ברוחב לב, לבוא לקחת כל דבר וינטג' שעולה על רוחי מהבית.
אני יכולה לספר לכם שבילנו כמה שעות של כיף אדיר וסנטימנטלי. ושהיו שם כמה מציאות מדהימות, מרגשות ומיוחדות. חפצים ישנים של אנשים מספרים סיפור, נושאים מטען ואותי אישית מרגשים עד מאוד. מטפחות חדשות עדינות ודקיקות מעוטרות ברקמות יפהיפיות. מפות ודברי טקסטיל מאירופה (הרבה מהם עם רקמת ראשי התיבות של שמות בני המשפחה). חפצים קטנים של נוי וסידקית, הכל מסודר טיפ טופ, כמו שרק יקים יודעים לעשות. כל הטקסטיל מעומלן ומהוץ למשעי והכל מסודר ומאורגן למופת. כלי מטבח שהיו כמעט כמו מסע בזמן בחלק מהמקרים, סטים של ספלים, תבניות אפייה איכותיות, משחקים, ספר מתכונים ישן עם מתכון לעוגת שוקולד- דובדבנים שחייבים לתרגם דחוף מצ'כוסלבקית. וכמובן גד ורן הקונדסים שחיכו בסבלנות על מדף.
מבחוץ , עטיפה מרופטת בצבע כחול עם כיתוב כסוף, בפנים הקדשה לאחת האחיות, לכבוד יום הולדת 6. הדפים מצהיבים, ספר על גבול המתפרק עם איורים בשחור, השמות של כולם מעוברתים: דוד מורדכי, גברת משה וכמובן ישנו הסוף המר לקונדסים.
עוד דברים שעשויים לעניין
הספר מקס ומוריץ גירסה מלאה כוללת איורים - באנגלית
בלש ספרות ותרבות - אלי חמד, מתחקה אחר עכבותיהם של צמד הקונדסים
פוסטים
איזה רשומה מרתקת!
השבמחקתודה רבה לך! ולשכנה!
קראתי את הגרסה באנגלית והאמת שהסיפור דיי מפחיד.
השבמחקאם הייתי ילדה הייתי כנראה מתקשה להירדם אחרי התרנגולות שנתלו אל מותן, או הילדים שנטחנו ונאכלו ע"י תרנגולות לסגירת המעגל.
פוסט מאוד מעניין, ההבדל בספרות לילדים בין אז לעכשיו.
נפלא, מכל טוב האדם! שכנה נדיבה מצאת... :)
השבמחקאשמח לקרוא על העוגה ..
יכולתי לראות בדמיוני את הבית ואותך נכנסת בלאט מביטה לכל כיוון מסוקרנת, והחפצים כמו מרוקנים את מחשבותייך מכל דבר אחר ואת כולך מתמסרת לבית. האמנם כך היה?