למה שתקת אמא'לה?

נכון שזה לא יפה כך להעלם, נכון. נכון שזה גם לא יפה לא להודיע דבר, נכון לגמרי. אם היה מי שתהה ואולי גם קצת התגעגע אז הנה, אני מנסה לעשות פוסט "שובר שתיקה". וגם מבקשת סליחה על העלמות ללא אות. לשתיקה הארוכה הזו הגיע הקץ כי אני בטוח התגעגתי, גם אליכם וגם לעצמי. הבלוג הזה שהתחיל מצורך אישי והפך להיות כזה שמהנה ומפרה, לשמחתי- לא רק אותי, הוא בהחלט טריגר מניע לעשות דברים וללמוד ולהכיר. וזה חסר לי מאוד.

כבר הרבה זמן שאני זוממת לחזור, ובגדול, אבל כל מיני דברים שתו את כל מה שהיה בי ודרשו את תשומת הלב במיקוד מפוקס אל מה שחייב להיות. מצאתי את עצמי מנסה, כמו כל אמא עכשווית מצויה, להיות סופרוומן. לעבוד, לתת מעצמי לילדים, להספיק קניות, חוגים, כביסות ובישולים ולהגג בבלוג. וכרעתי תחת הנטל.... ואיפה זמן לעצמי ולחברות שלא לדבר על זמן זוגי. הכל כולו לא אפשרי ביחד, בחזקת תפסת מרובה - לא תפסת כלל. לא תפסת את אומרת, אולי מתכוונת למתנפצת.... ..

אז היתה נקודת שבירה,  וגם מעבר דירה (שכלל התאקלמות בגנים חדשים ליאיא ולילו) שגזל ממני יופי של אנרגיות. כך שלקחתי פאוזה מהבלוג, והרשתי לעצמי לעגל פינות, להוריד עומס למען שלמות הנפש. משמח היה לקבל מיילים מתעניינים ומתגעגעים ולדעת שילדיסקו הפך להיות חלק שמח בחיים של אנשים. עכשיו אולי אצליח לחזור לאט לשגר לאוויר פוסטים בתדירות יותר תקופה.

הרבה אהבה,
אפרת