הורות יצירתית שמאמינה בילדים

לא פשוט בתקופה של היום לגדל אותם ולזכור תוך כדי, להנות מכל רגע. אם עוצרים רגע ונזכרים שהם בעצם הכי חשובים ושהם גדלים כל כך מהר נבין שיש להתענג על כל רגע. ילדיסקו- הבלוג הכי שובב בסביבה מנסה לשנן לעצמו ולכם את זה בדיוק. יצירה, השראה, רעיונות והמלצות שיעשו לכם את ההבדל.



יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

ניסים ונפלאות (חנוכה)


החורף יגיע רשמית רק בשלהי דצמבר, ואני אשת קיץ שהנני, שמחה על "עונג סתיו" על תקופת ביניים של הסתגלות. זה מאפשר להכרה שלי לקבל בהדרגה את  החורף והקור ואווירת ההתכנסות הפנימית. אבל ימים קצרים רווי חושך כבר יש, ובקצוות היום, בשחר ובערב קריר למדי. ויש  את חנוכה, שהוא חג חורפי מובהק, והוא עוד רגע כאן.

זה חג שאני אוהבת, בשל הטקסיות היפה, האווירה הנהדרת של אור חמים, משפחתיות, תה וסופגניות. אבל גם בשביל המשמעות הרוחנית היפה שבו. וזו הזדמנות נהדרת לדבר עם הילדים קצת בענייני "רוחניות". פחות להתמקד במלחמות ובאויבים מרושעים ויותר בהיבטים חיוביים של נפלאות האמונה, האור והיופי הפנימי שלנו. על כך שזה בסדר להיות מי שאתה, גם אם זה שונה מהרוב, ולהאמין גם בניסים ונפלאות כשצריך. 

בכל שנה נחגג בבית הספר 'מצעד לפידים', שהוא אירוע מקסים שמחזק את תחושת הביחד. נפלא לראות כיצד מקבץ של אורות קטנים- נושאי הלפידים, מתאגדים לאור גדול ומרגש שזורם ברחובות השכונה. בהקשר זה העברתי השבוע, ביחד עם ליה סדנת עששיות בכיתתה- ב 3'. סיפור קצר אודות נסי החג והעברת מסר: שכל אחד מהם הוא אור מיוחד שמכיל בתוכו את כל צבעי העולם. ודווקא עכשיו בתקופה שהטבע מחשיך את העולם, מתכנס פנימה ושומר על כוחותיו עד לבוא האביב והקיץ. וזה בדיוק הזמן לתת לאור הפנימי לזהור החוצה. אם הם יאמינו בעצמם, אם יעניקו אהבה ועזרה לזולת האור שלהם יזרח ויגרש את "החושך" שנקרא בדרכם. ותמיד יהיו כל מיני 'חושכים' סביבנו, אז כדאי שנדע להשתמש באור הפנימי שבנו. ניצחון אפשר להשיג, כמו המכבים, בכוח הרוח, בעוצמה פנימית ובאמונה.  וכמובן בעובדה ששיתוף פעולה ואיחוד כוחות הם אור גדול שזורח למרחק. החג הזה שופע סימבוליזם נהדר, שמספק קרקע פוריה להרבה רעיונות וסיפורים.

מעניין להבחין שחנוכה נחגג בשונה משאר חגי ישראל, בסוף חודש, כשהירח גם הוא חשוך ברובו, רגע לפני שיתמלא שוב ויואר במלאו. וכך החושך שאופף אותנו, מבחינה קוסמית של מחזור הטבע, מגורש על ידי  אור שבא מתוכנו, ומתבטא במנהג המשפחתי של הדלקת נרות. ובתוך כך, מתקבל גם היבט רחב יותר, קהילתי, שמחבר אותנו ככלל. הצבת חנוכיות בסמוך לחלון, כך שניתן לראותן מבחוץ והאור שבפנים (ביתנו וליבנו) מאיר כלפי חוץ ומאיר גם לאחרים את חשכת הליל.

אותו מנהג של הדלקת נרות  קשור במיודענו - פך השמן, אותו פך שמצאו החשמונאים בין הריסות המקדש. והנה ראו איזה פלא, בפך ששרד באורך מסתורי, הייתה כמות שמן מועטה, כל כך מועטה עד שבקושי אפשר היה לעשות בה טיפול אירוודי לכהן בית מקדש אחד. אך זה הספיק בכל זאת להדלקת המנורה שמונה ימים. כשהמסר מצביע על כוחה של אמונה, תקווה ומקום בלב לנס. כי גם כשהכל מסביב שחור ונראה חסר תקווה, והגיון, ובאמת כל שנותר זה לשחרר משהו בנו, ולפנות מקום למשהו אחר. כי תמיד יש שביב תקווה. ואם נאפשר אז ישנה סבירות שנס יוכל להתחולל. כי ניסים קורים! 


באהבה גדולה
אפרת






תגובה 1:

Related Posts with Thumbnails