מוצ"ש, קצת לפני חצות, בוהה בכתוביות של "דימדומים" שמרצדות מולי במסך, מתחילים הצירים. למרות שזה התאריך ולמי שיש בטן (ענקית) שכזו מן הצפוי שהם יופיעו, זה טבעו של הריון, אותי זה מצליח להפתיע מעט ובהחלט לרגש. אין מה לומר הבחור דייקן, מה דייקן, שעון שוויצרי של ממש. התאריך הוא ה-12 לחודש ורגע לפני שנהיה ה- 13 הצירים מגיעים. הם דיי תכופים וסדירים ואני מושכת בבית עד 6 בבוקר. מגיעים לבית החולים (החלטתי ללדת במעיני הישועה בבני ברק, שמעתי שהם מצויינים והחלטתי לראות איך זה ללדת אצל מי שקרוב לצלחת של אלוהים, בעזרת השם לא אלד הפעם בקיסרי), פתיחה 3 וחצי, נכנסים לחדר לידה מצויידת בבעל ודולה.
בסביבות 12 וחצי בצהרים מחליטה לקחת אפידורל, וסוף סוף מצליחה לנוח מעט, הייתי מותשת. למרות שהייתי נחושה ללדת "רגיל" בסוף הוחלט על ניתוח קיסרי (האטה בדופק בזמן צירים והבחור היה 'גבוה', פשוט לא התברג לו שם למטה והחליט לצוף בנינוחות, כאילו מה, רק תבקש מזרון מים ואיזה מרטיני ואני פה בסבבה עם הצירים, שום בעיה). וכך נולד יאיר, בשעה 17:28, היה לא קל, אפילו קצת תראומטי, למרות שזה הקיסרי השני ואני אמורה להיות 'מנוסה'. אבל זה עבר ורוב הכאבים המהותיים מתפוגגים ובסוף כשרואים את התוצאה, מבינים טעם לחיים מה הוא.
אז תכירו, יאיר המתוק, צאצא קיסרי, נר שני של חנוכה, חתיך הורס ומצחיק מבטן ומלידה.
ותודה ענקית לכולכם, על התגובות הכייפיות והמרגשות, כייף שיש אתכם!
נשיקות, אפרת
רשומות
