בית משחק לילדים ב-60 שניות (kids play house in 60 seconds)

Robin Hannah , פעם ארכיטקט תמיד ארכיטקט. כבר בשנות ה-70, אי שם בניו- זילנד, הוא הגה אותו, אז עבור ילדיו. וכיום, כמה שנים טובות לאחר מכן, בשנות ה-2000 עבור נכדיו וכעת הוא גם חולק את ה- Phoyo איתנו.

בית משחק לילדים מעץ, שניתן להקימו ב- 60 שניות, מאוד מינימליסטי עם מפתחים מעוגלים שמשווים מראה מודרני, מתוחכם ופשוט בנשימה אחת. מספיקקטן לאיכסון מתחת למיטת יחיד, מספיק גדול כדי לעשות ימבה של פאן. מה שיפה בבית המשחק הזה, שהוא מסוג הדברים שיכולים ללוות משפחה לכמה דורות. יקר ומגניב. מקבלים הזמנות בינלאומיות.

תוצאות הגרלה - חותמת אקסליבריס של מקופלת וילדיסקו (ex-libris winner)

תודה לכולכן, זו הייתה הגרלה כייפית וכמו תמיד התגובות עושות הרבה שמחה בלב. הזוכות בחותמות אקס- ליבריס מבית מקופלת - ילדיסקו הן:

שרון וציפי, שיו, איזה כיף לכן! אנא, צרו קשר עימי במייל: artoholicrabbit@gmail.com, ציינו במייל כתובת למשלוח החותמת ומספר טלפון.

שיהיה סופ"ש נהדר ושמח לכולכן

באהבה אפרת

דן ולולו - צובעים חברים ( Dan & Lulu - coloring a friend)

דן ולולו, שני חברים חמודים שיכולים לשבת בשקט על כל מדף או שולחן ולהקרין קרמות טובות. מדפיסים, צובעים, גוזרים בהיקף, כולל ידים, צאור, ראש והקווים המקווקווים. מכניסים את החריצים אחד אל השני ומתקבלת מעין דמות תלת- מיימדית, מלאך קטן ושומר פרטי.

במקור צורת ההדמויות התלת מיימדיות הללו שאובות ממלאכים שמעטרים את עצי חג המולד, אז אם גם אתם רוצים לתלות, מחוררים חור בעזרת מחורר מעל הראש (כשגוזרים, אפשר לגזור עם "תוספת" נייר מעל הראש, ולא לגזור בצמוד לקו הקונטור, זאת על מנת שיתאים לחירור, כך שלא תחוררו להם את הראש) ותולים עם חוט. אפשר ליצור דמות על קרטון דק, כמו למשל של קופסאת קורנפלקס, ואז מתקבלת דמות עמידה ו"חזקה" יותר.

להורדת הקובץ - דן ולולו חברים שצובעים לחצו כאן

ורגע לפני שנגמר, מי שעדיין לא הספיק יכול לתפוס את שובל השמלה של אלת המזל ולזכות באקס- ליבריס מקסים ! כל מה שצריך לעשות זה להגיב. זה הכל.

ועוד תזכורת, דפי צביעה מקוריים של מאיירים ישראליים, מחכים לטושים שלכם ב- artMind

מתכון לעוגת זברה טעימה - delicious zebra cake recipe

כשנתקלתי לראשונה בעוגת זברה התפעלתי. כן, מעט פרובינציאלי מצידי, אבל ככה זה כשגדלים בשנות ה-80 וטייפ דרבל-קסט זה העילוי הטכנולוגי. בגדול זו וריאציה של מעגלים לעוגת השיש, זה הכל. אבל תודו שזה מגניב אחרי ולמרות הכל.

נתחיל ונאמר ששלי לא יצאה כזו מהממת [ אהממ. אני עדינה עם עצמי... . קאט - עכשיו נעבור לאגף ההסברים, התרוצים וההתנערות מאחריות לוואנאבי הזבראי שלי]. שכן, במקור על העוגה היפה הזו להראות כמו העוגה של זאתי (שאני חותמת שהיא הכינה את העוגה ללא שום זאטוטה שדרשה וקיבלה: פטל, סרט ב- DVD, להזמין חבר, ולפספס את השירותים ולהחליף בגדים חמש פעמים בעוד אחיה התינוק בן 6 חודשים צווח את נשמתו בלול). זהו אמרתי את זה, ניקיתי עצמי וכעת נסור למתכון. למען הסדר הטוב, ראוי לציין כי מדובר בעוגה טעימה להחריד, אוורירית מעודנת ומענגת ליד כל ספל קפה או תה. זברלישס.

עוגת זברה טעימה - מתכון בחוש שווה וקל (שמרשים אחרים)

עוגה אוורירית, טעימה שרק מערבבים (לא צריך ת'קיצן איד)

אני ישר מכפילה את הכמות, שיהיה לי נוח לעבוד ועם מה שנשאר מביאים אותה בקאפקייקס חמדמדים, שתמיד אפשר להקפיא

דברים שצריך:

תבנית טבעת מתפרקת בקוטר 20 ס"מ

1 כוס סוכר

2 ביצים

2\1 כוס שמן

4\1 כוס שמנת מתוקה

1 שמנת רגילה 9%

4\1 כוס חלב

2\1 1 כוסות קמח תופח

2\1 כפית אבקת סודה לשתיה

2\1 כפית תמצית וניל איכותית

100 גר' שוקולד מומס בבאן מארי או במיקרו (שלא יגיע למצב מבעבע)

אופן הכנה:

בקערה בוחשים מעט ולמצב אחיד :שמן, סוכר , ביצים.

מוסיפים: שמנת רגילה, שמנת מתוקה, חלב, וניל - בוחשים מעט. אם אתם תוהים מה הקטע עם הבחישות המדודות, אז דעו לכם שאומרים שבחישה מרובה יוצרת עוגה כבדה. אל תאמרו לא ידעת.

בקערה נפרדת מערבבים את "היבשים": קמח וסודה לשתיה ומוסיפים לקערה עם הנוזלים. לערבב מינימלי, עד שאין גושים ולהפסיק.

מפרידים את כמות הבלילה לשתיים. לאחת מהקערות מוסיפים את השוקולד המומס ומערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.

תוכלו לראות את השלבים (הפוטוגנים) להכנת עוגת הזברה - כאן וגם כאן

כעת מתחילים לצקת כמות קטנה מהבלילה, כל פעם צבע אחר, אל מרכז התבנית. כדאי להשתמש בקערות עם פיה מובנית בשפה, דבר אשר מקל מאוד על המלאכה.

לאט לאט תבחינו איך כל פעם, כמות הבלילה שהתווספה "דוחפת" את הקודמת לה ונוצרות מעין טבעות של חום- לבן. זה מה שיוצר את אפקט הזברה המרגש.

אופים על חום 170 מעלות עד שקיסם יוצא יבש והעודה זהבהבה.

שיהיה לכם סוף שבוע מוצלח ושמח וזברלישס

קאי (kai)

10 שנים זה הרבה זמן, בייחוד בשנות כלב. לפני קצת יותר מ-10 שנים, גררתי את ג'ייק לשינקין, רק התחלנו להיות זוג, הכל עוד לפנינו והעתיד זוהר. "אני חייבת מגפיים" הכרזתי. ושם באותו יום אביבי, במקום מגפים חזרנו מצויידים בכלב שחור כפחם, מבריק פרווה, וחמוד שבא להתפוצץ. חצי לברדור, חצי רודזי'אן רידג'בק, שגדל להיות כלב חתיך ומלא הדר, עצל, חביב, טוב לב, גרגרן עם פס על הגב וסופר חכם. היו עליות, היו מורדות, הרבה כדורי שער התגלגלו על הרצפה ולא מעט זוגות נעלים (וספרים, משקפים, טלפון נייד , דיסקים ו...) נלעסו.

ביום ראשון 11 ליולי 2010 בשעה שתיים עשרה נפרדנו. לא קל להבין, לא קל לתפוס את המחשבה, והלב מתכווץ למראה סימני נוכחותו שנותרו מאחור. סימנים פיזיים, "טכניים": קערת אוכל, רצועה, שערות עקשניות על שרוול של בגד. ואני עדיין מסרבת להשליך אל הפח את שאריות האוכל בתום הארוחות ואוספת אותן עבורו ואז נזכרת.... כוחו של הרגל. עצוב לנו.

קאי במהלך "מבצע וניל" - ליה לא מודעת לתרגיל שמתחולל מתחת לאפה

ומעדן הוניל שעוד רגע ישנורר במחטף אמיץ על ידי קאי